נולדנו לגאונות
- לפני 16 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
מתי פעם אחרונה ישבנו מול ילדינו, הבטנו בעיניהם ואמרנו להם שכל מה שניתן לחשוב עליו, מתקיים,
שכל מה שהם יאפשרו לעצמם לחשוב, הם יחוו ושאין דבר כזה בלתי אפשרי?
אהובות ואהובים,
חשבתם פעם מה זה בכלל גאון?
אפילו לפי הגדרת המילון של וובסטר, המילה Genius מקורה מהמילה Genni - אותה רוח מתוקה ושובבה שיוצאת מהבקבוק וממלאת באחת כל משאלה ומיד. ולא, השדון הזה לא הלך לטכניון של ההמון או לפקולטה מתוקתקת. הוא פשוט יוצר יש מאין, כי הוא גאון.
ומה זה בדיוק האין הזה והיכן הוא גר?
במוח האמצעי שלנו, פינת רחובות האצטרובל ותלמוס, או במילים פשוטות במושב דמיוננו.
האם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לדמיין את חייהם - לדעת או רק להמשיך לשקוד, להעתיק מהלוח ולשבת על בשקט?
מתי פעם אחרונה ישבנו מול ילדינו, הבטנו בעיניהם ואמרנו להם שכל מה שניתן לחשוב עליו, מתקיים?
האם סיפרנו להם שכל מה שהם יאפשרו לעצמם לחשוב, הם גם יחוו? ושאין דבר כזה בלתי אפשרי, כי החיים הם רק שלהם והם ממש לא עוד קמפיין של ממשלת משעתקת?
ולמה לא ? כי לא סיפרו לנו את זה בילדותנו. שוכפלנו במכון העתקות.
הסיבה היחידה שמישהו הוא גאון ויודע דברים שאנחנו לא יודעים היא בגלל שהוא פתח את מוחו להרהר במה אם, What if. במחשבות המקוממות, המבריקות, החורגות מהחשיבה המוגבלת של רובוטניה. הוא פשוט הרשה לעצמו לחשוב את המחשבות הללו, בעוד שאנחנו דחינו אותן. איננו יכולים לקבל אותם מכיוון שעדיין לא הפעלנו את החלקים האלה במוח שלנו שיאפשרו לנו לחשוב איתם.
אז מה קורה למחשבות הגדולות של הבנה בלתי מוגבלת שמפציצות 24/7 את גוף האור שלנו?
הן קופצות מיחידת המקלט שלנו ונשלחות חזרה החוצה דרך רוח ההוויה שלנו, בחזרה אל נהר המיינד האלוהי.
קוראים לזה גם לזרוק אהבת חינם - לפח.
אתם יודעים, הזוועה בלהיות סגורים היא שזה מונע מאתנו לדעת שמחת הקיום, ולכן גם זה נמנע מהם, הם הרי לומדים מאתנו. הכוונה היא לילדים שלנו, אלה שלומדים. מאתנו.
מה שמשאיר אותנו משועבדים לאשליות האדם הישן, מוצר העבר וההיגיון הכרוני, גם מונע מאתנו לדעת את תהילתנו ואת האלוהי בנו. וגם מהם, הילדים שלנו.
אז איזה מין ילדים נגדל כאן ומה יהיה עתיד הפלנטה הזו ? אותו תהליך בשינוי תאריך.
כל עוד יש לנו מוח סגור שחי וחושב על פי תודעה חברתית, לעולם לא נצא אל הלא נודע או נחשוב על האפשרות של מציאויות גדולות יותר מחשש שמשמעות הדבר תהיה שינוי.
ואז גם להם, לילדים שלנו.
ואוי ואבוי, שינוי - כי אז יהיה יותר מה לראות, להבין ולהיות חלק ממנו, הרבה יותר ממה שהיה קודם בעולם מסודר ומתוכנת שחי ומת כצפוי.
כל עוד אנחנו מקבלים רק את המחשבות המצומצמות הללו שגדלו לתוכנו, לעולם לא נפעיל חלקים גדולים יותר של המוח שלנו כדי לקבל ולחוות כל מחשבה אחרת מזו שעמדה בפנינו בכל יום של קיומנו.
ואז גם הוא לא יפעיל את החלקים האלו. ככה זה.
להיות סגורים פירושו להיות סגורים בפני האפשרות של כל דבר קיים מחוץ לערכים המובנים שניתן לחוות דרך החושים של הגוף שלנו, מחוץ להסכמים על פיהם חונכנו. אולם בממלכה הזו הנקראת אלוהי, שום דבר אינו בלתי אפשרי. אם אפשר להגות או להרהר בדבר כלשהו, הוא קיים, כי כל מה שחולמים או מדמיינים כבר נמצא בתחום הקיום.
כך נוצרה כל הבריאה.
בכל פעם שאנחנו אומרים למישהו שמשהו הוא רק הדמיון שלו, אנחנו מתכנתים אותו לכדי טיפשות ויצירתיות מוגבלת. וזה אכן מה שקורה לילדים כאן ובעידן הזה - זה מה שקרה ועדיין קורה לכולנו.
תחשבו על זה, בכל פעם שאנחנו מקבלים מחשבה שהיא גדולה ממה שקיבלנו כסטנדרט שלנו, המחשבה הזו מפעילה עוד חלק מהמוח שלנו לשימוש מכוון. בכל פעם שאנחנו עושים את זה, אז מחשבה גדולה עוד יותר תציע את עצמה כנשא להרחיב את התפישה שלנו מאותה נקודה. זה יפעיל חלקים אחרים במוח שלנו ליותר מחשבה, לקבלת יותר, ליותר ידיעה.
עכשיו אנחנו קצת מתחילים להבין למה הילד שלנו מתקשה או מתוסכל? הרי הוא בא לכאן להיות האבולוציה שלנו, לא עוד נייר קופי של ההורים או הסבים שלנו.
אז מה אתם אומרים?
באנו לכאן לנהל מכון העתקות או מפעל משפחתי של דלק טילים לאבולוציה?
אתם יודעים, זה מאוד פשוט להיות גאון. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד לחשוב בעצמנו.
ואיך עושים זאת?
באמצעות הדמיון.
לימים של דמיון אינסופי וידיעה.
באהבה,
רן
חומרים על הגאונות שלנו ועולם הדמיון
פוסטים רלוונטיים נוספים
לבחור לדעת - למי שיש בליבו בקשה לצאת למסע עומק
תגובות