קדושת ימי חולין
- 24 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
אהובים,
כמה מאתנו נותנים תשומת לב רוחנית לחשיבה יומיומית?
בבתי ספר של חכמת קדם קראו לזה: קדושת ימי חולין.
המחשבות שלנו הן הדבר היחיד שלא מזדקן, ולכן הן אלו שנותרות גם כשהגוף מתכלה. הן פוסעות במשעול על-זמני ופעמים רבות הדרך הזו עוברת על פני עידנים, דרך גלגולים בגופים רבים, ולכן גם נקראת מסע נשמתך ולא המסע שלך.
מסע נשמתנו הנו חסר זמן ושייך לאור הנצח, שואף לפריצת גבולות הידוע לא באמצעות שרירי גופנו וממדיו, אלא בזכות מוחנו - מושב רוחנו ותאי אלוהיו.
בכל פעם שאנחנו רצים דרך חדשה יש בנו התעלות רוח וזו בדיוק הסיבה שקיבלנו מוח.
בממלכת האגו והכוח, השרירים שלנו ועוצמת קולנו קונים לנו רק מקום זמני בשכונה קשת יום ובעידן חולף.
בממלכת הרוח שום דבר אינו קשה, המיינד מאוחד וזמן ומרחק אינם פקטור מגדיר מציאות. זוהי מהותה האמיתית של המילה סבלנות.
בממלכה הישנה עלינו למחזר כימיה, להגיב ולעבוד קשה.
בממלכה החדשה אנחנו רק צריכים לדעת.
לדעת.
מאסטר הממלכה החדשה הוא זה שיודע.
מאסטר הממלכה החדשה מתעורר בבוקר ויוצר את יומו במיינד מאוחד, בו הבריאה כבר הושלמה. בסבלנות אנלוגית הוא צופה ביומו שכבר היה, בידיעה שיום שעדיין לא התחיל בגוף, כבר שלם בתודעה.
ומה שהוא יודע הוא גם יחיה.
מה המשמעות של זה עבורנו?
משמעות הדבר היא ללמד את עצמנו לחשוב רק במונחים של מאסטר. אם רק נאלף את מוחנו הוא יהיה משרתנו וכשיש לנו עוזר נאמן שכזה, עם מאה מיליארד נוירונים, איננו צריכים לעבוד קשה. עבודתנו כבר נעשתה במסירות סבלנית של מחשב-על לאדונו, שתמיד עומדת לרשותנו - תולדה של אהבה עצמית - הכרה בערכנו.
וזו תמצית אלוהותנו: הידיעה שלנו.
מה עושה אותנו כזה?
בחירה יומיומית לקבל את הבלתי מוגבל, את המורחב והנשגב כאפשרות היחידה עבורנו לחוויה כבר היום.
מאסטר יוצר את יומו באמצעות חוק זה ומדבר רק בהתייחס לכך. במילים אחרות, במהלך היום אין מחשבה או מילה היוצאת מפיו שתביע חוסר, קושי, מגבלה לו עצמו או לאחר.
במיינד מאוחד אין הפרדה בין מחשבה לסביבה, בין הפנים לחוץ, בין ידיעה לחוויה. כאשר אנחנו עמלים ליצור את יומנו על בסיס תודעה זו, היום נפרש מתוכנו ותוצאותיו נובעות מהלך רוח זה. כך אנחנו בנוכחות מלאה, הולכים בדרך רוחנו, זוהי בריאה המודעת לעצמה. איננו עובדים קשה מאוד היום למען חסד, ומוצאים את עצמנו כושלים למחרת ללא חסד זה.
רצף התודעה מצוי בעומק המוח האמצעי - מוח של שליחה וקבלה, שידור וקליטה. ובאמצעות רצף זה אנחנו שותפים מלאים בבריאה.
אנו מוסיפים בהכרה למטריקס המודע של סביבתנו, הנקרא גם מבנה חברתי, כל מחשבה שאנו שולחים.
כל זאת בידיעה שמחשבה זו אותה אנו צפויים לחיות, הופכת לדפוס של החוויה האישית שלנו. כשאנו מבינים שאופן חווית המציאות שלנו משפיע על אנשים רבים, אנו מקבלים על עצמינו את האחריות האלוהית שנקראת גם בגרות רוחנית.
המסע שלנו, ביצירה הגדולה הזו של בריאת היש, הוא להתגבר על תחושת החוסר התמידי.
חוסר הוא רטט נמוך, אך הוא גם דלק רב עוצמה. הוא מניע אדם לרפורמציה דרך השראה רוחנית. הוא יוצר אי נוחות שמניעה את רוחנו הכמהה לשינוי סביבתי.
חוסר הוא אבי החתירה הבלתי נלאית לאלכימיה המתחילה מאפר ועפר, לאבולוציה מגוף בשר חסר אונים לגוף זהוב אלמותי, הגוף החמישי של התודעה - יוצר יש מאין.
כך אנו הופכים לבוגרים של השיפוט שלנו במקום לקורבנות שלו. הפכנו לבוגרי החוסר במקום לחסרים. לבעלים של חווית הקורבן במקום לקורבנות.
באהבה,
רן
חומרים נוספים על תשומת לב רוחנית לחשיבה יומיומית
פוסטים רלוונטיים נוספים
לבחור לדעת - למי שיש בליבו בקשה לצאת למסע עומק
תגובות