לחשוב את גורלנו לדעת
- לפני יומיים
- זמן קריאה 2 דקות
ללבוש את גוף המחשבות של הורינו לכדי בשר ודם.
זוהי מחשבה על ההורים שלנו ועל ההורים שאנחנו.
ההורים שלנו גרמו לנו להיות יותר ממה שהם היו, כי ההורים שלנו הם השורשים של העץ הזה שהוא אנחנו.
תדעו, שכל רגש אנושי שהיה להורים שלנו אי פעם, כל תחושה של התעלות, של חרדה, של עצמה ושל חולשה - הכל הוטבע בגנים שלהם כדפוס גנטי, כנקודת פתיחה לחיים חדשים - העתיד התורשתי שלהם.
ומה זה העתיד התורשתי הזה של ההורים שלנו? אנחנו בעצמנו.
אז המונח הישן שירשנו חטאי אבות ואימהות לא אומר שום דבר רע, זה פשוט אומר שהוטלה עלינו הגבלה ויש לזה סיבה. אנחנו הסיבה הזו, בלעדינו אין להגבלה הזו דרך להתפתח מתוך עצמה, להתגבר על גבולותיה היא, להתעצם מעבר לתכנית שנקבעה לה על ידי חטאי אבות.
המשמעות היא שאנחנו לובשים את גוף הפחד הרגשי של אמנו ואת הכוח הפנימי של אבינו. אנחנו לובשים את גוף החמלה של אמנו וגם את הנחישות של אבינו. אם הגב שלנו ישר וחזק יותר מזה של אבינו, זה רק בגלל הנחישות של אבינו - הנחישות שלו - הטביעה בגנים שלו מוטציה של עצמו ואנחנו צאצאים של הנחישות שלו שלובשים כיום גב חזק.
אנחנו לובשים את גוף המחשבות של הורינו לכדי בשר ודם. אנחנו רועדים את פחדיהם, מתענגים על הגשמת חלומותיהם ומתעלים על מגבלותיהם כי אנחנו האבולוציה שלהם.
תחשבו על זה, בכל פעם שאנחנו מפחדים וחרדים, בכל פעם שאנחנו יורדים לתודעה של הישרדות בסיסית, הפחד הזה משפיע על הגוף הרגשי שלנו - גוף האור. והוא כעת מטביע אותו חשמלית ל-DNA שלנו, לתכנית הגנטית שאנחנו נעביר הלאה לענפים הבאים בעץ המשפחתי שלנו. העתיד של ילדינו.
בכל פעם שיש בנו שמחה, בכל פעם שיש בנו רצון עז, בכל פעם שאנחנו משתוקקים לגוף חזק יותר, למחשבה בהירה יותר, לשמיעה ולראיה טובה יותר, בכל פעם שאנחנו גדלים מעבר למגבלות שלנו - בכל פעם שאנחנו מרגישים את אלה באמת, אנחנו מטמיעים בעץ שלנו את הפוטנציאל של הדורות הבאים.
אז ה DNA שלנו הוא תמצית התודעה שלנו, ומהי התודעה הזו? המחשבה שלנו. כל אחד בחיינו משקף היבט של מי שאנחנו, וההיבט הזה נועד לגאולה רגשית.
גאולה רגשית כשמה כן היא - משחררת.
ממה?
מהעבר, מהמגבלה הזו שהוטלה.
קוראים לזה גם לגדול. להתעצם ולהתפתח להיות יותר רחבים ואופציונליים מהתבנית שהוטבעה לנו, הגורל שלנו.
ואם ההורים שלנו הם היבט שלנו, אז מה אנחנו בוחרים לשקף לילדים שלנו? איזה מכנה משותף נרצה ליצור היום לשיקוף שנראה מחר? שיקוף של ההיסטוריה שלנו או של העתיד שלהם?
ועכשיו תחשבו על זה - אנחנו חושבים את גוף וגורל ילדינו לדעת, ממש כאן ועתה. תראו כמה כוח יש לנו, כמה עצמה ואיזו אחריות, תבינו איזה עומק יש לתודעה שלנו אל תוך העתיד, הרבה מעבר לתקופת חיינו.
אז על מה נחשוב היום ואיך נעצב את העתיד של העץ הזה, העץ שלנו.
מה נטביע בעתיד של אהובינו שעדיין לא נולדו אך את התבנית שלהם אנחנו כבר הכנו…
לימים של אהבה,
רן
חומרים נוספים על התרחבות והעצמה תודעתית
פוסטים רלוונטיים נוספים
לבחור לדעת - למי שיש בליבו בקשה לצאת למסע עומק
תגובות