חשיבות היוד לגופינו

מינרלים הם אבני בניין מפתח החיוניים לחיים, חשבו עליהם כלבנים הבונים את מבנה הגוף שלנו. ללא בסיס חזק וטוב, בניין עלול להתחיל להתפורר וליפול וההשלכות של חוסר איזון מינרלים יכולות להפוך לבריאות לקויה.

בעולם הקדום, היינו משיגים את כל המינרלים מהתזונה שלנו, החקלאות היתה טבעית ואורגנית כולה, האדמות היו פוריות מאוד ולא היתה חשיפה לרעלנים ומחמצנים. הגוף שלנו לא יכול לייצר מינרלים, הם נמצאים באדמה ובמים שלנו, הם נספגים על ידי צמחים או בעלי חיים שאנו צורכים. אבל יש משתנים רבים למדי שקובעים כמה מינרלים נקבל ממזון טבעי, זה לכן מאוד תלוי מה וכמה אוכלים, באיזה שילובים ואיפה גרים שכן מיקומים רבים ידועים כבעלי מאגרי מינרלים נמוכים או גבוהים. 

המרכיב הראשון של קבלת המינרלים שלנו מהמזון שלנו הוא נוכחות המינרלים באדמה, מלכתחילה, והשני הוא בעצם אכילת המזונות שידוע שהם עשירים במינרל שאתם מנסים להגדיל. 

במקרה של יוד, המקורות הטבעיים והנגישים הטובים יותר כוללים אצות ים כהות. אך אם אינך מקבל מספיק יוד לתזונה שלך, תוספת עשויה להיות האפשרות הטובה ביותר.

״חגורת הזפק״ בארה”ב הוא אזור סביב האגמים הגדולים ידוע כבעל רמות יוד נמוכות למדי באדמה. אם זה לא באדמה, זה גם לא במזון הגדל במקום. לכן תושבי המקומות הללו שאינם מתספים את תזונתם ביוד איכותי מפתחים לעיתים קרובות זפק, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס.

בעיה נוספת בהכנסת יוד לגופך היא תפקידם של רכיבי המזון הסימביוטיים האחרים. יוד ונתרן הם ״חברים״ שעוזרים אחד לשני. קבוצות הידידות שלהם כוללות גם מגנזיום, סלניום, אבץ, ויטמיני A  B  C. כל חוסר איזון עם רכיבי תזונה אלו משפיע על רמות שאר חבריהם.

הבעיה הבאה עם יוד היא היריבות בין אחיו לשאר ההלוגנים. אם נחפש את היוד בטבלה המחזורית,נמצא אותו בשורה 17 עם ההלוגנים. ההלוגנים העיקריים האחרים כוללים פלואור, כלור וברום. הלוגנים אחרים אלה משפיעים לרעה על יוד ונמצאו כבעלי השפעות גויטרוגניות (יוצרות זפק ופוגעות בבלוטת התריס). הלוגנים רעילים אלו פוגעים בחילוף החומרים של יוד בכל הגוף. הם שולפים יוד מהגוף ומשליכים אותו בשתן, לצורך הפרשה. כיום זוהי בעיה מסיבית מכיוון שאנו מוקפים בהלוגנים הללו. פלואוריד הוא במי השתייה במקומות רבים, במשחות שיניים ומרפאות, וגם בתרופות מרשם. ברום משמש כמעכב אש ברבים מחפצי הבית שלנו, ומצוי גם במוצרים רבים המבוססים על דגנים כגון לחם תעשייתי, פסטה ארוזה ומוצרי מאפיות גדולות. כלור משמש לעתים קרובות ככימיקל באמבטיות חמות ובריכות שחייה. 

שתיית מים מזוקקים, שחיה בים או באגם והימנעות מהמזונות המוזכרים לעיל, היא כיום הפתרון היחיד לזה.

ראוי להזכיר גויטרוגנים תזונתיים אחרים, למשל. סויה ומזונות גולמיים ממשפחת המצליבים כמו כרובית, ברוקולי, כרוב וכרוב ניצנים, שכן אלו גם משבשים את חילוף החומרים של יוד. שינוי אופן הכנת המזונות הללו מקטין את ההשפעה שיש להם על יוד. בהתייחס לסויה, התסיסה משביתה את התכונות הגויטרוגניות שלה ומוצרים כמו נאטו ומיסו הם בטוחים לאכילה. בישול משפחת המצליבים או החמצה בהתססה טבעית גם מסייעים.

מינרלים הם כמו אבני בניין, למינרלים שונים יש זיקה שונה לחלקים שונים בגוף. לדוגמה, ברזל מסייע בבניית דם, וסידן מסייע בבניית עצם. יוד עוזר לבנות את רקמת הבלוטות שלך. אם אין לנו מספיק יוד הגוף לא יכול לייצר הורמונים. 

מלבד זאת יוד חשוב ביותר לתפקוד המוח, מניעת זיהומים ומערכת החיסון שלנו.

בגופינו בלוטת התריס היא הצרכן הגדול ביותר של יוד. זפק, גושי בלוטת התריס ותת פעילות בלוטת התריס הם סימנים לחוסר. סימנים נוספים  הם עליה במשקל והפרעה בחילוף החומרים, ויסות טמפרטורה, ייצור אנרגיה, ביצועים קוגניטיביים, קצב לב ומצב רוח.

הצרכן השני בגודלו של יוד הוא השדיים. למשל. מחלת שד פיברוציסטית קשורה לרמות נמוכות של יוד.

השחלות גם הן זקוקות ליוד ובהעדרו המבנה שלהן משתנה. נשים חסרות יוד יכולות לייצר ציסטות בשחלות והן נמצאות בסיכון לפתח PCOS.

האם ידעת שדופן רירית הרחם היא רקמת בלוטות? למרות שלשרירנים יש סיבות אפשריות רבות להתפתחותם, שרירנים ברחם הם דוגמה לאפשרות של מחסור ביוד. 

צריכה קבועה של אצות ים כהות כמו: קלפ, Atlantic Dulse, איג׳יקי, Wakame הינה חשובה מאוד לתפקוד תקין של גופינו.

לבריאות,

רן