The Universal One

אהובים,

אלא מכם שלמדו איתי את הקורס השלם למדעי התודעה והשתתפו בסמינרים עוצמת השינוי, ריטריט יוון וריטריט קוסטה ריקה יאהבו לקרא את המידע הזה שמתחבר בדיוק למה שלמדנו יחד.

במאי 1921, נכנס וולטר ראסל למצב של תרדמת של 39 ימים, שבמהלכם טען כי הגיע ל"מקור כל הידע". עם התעוררותו, הוא כתב בבהילות את מה שראה - עמודים מלאים בגילויים פילוסופיים, מדעיים ורוחניים שיצרו מאוחר יותר את הבסיס לכתב היד שלו The Universal One.

למרות ששלח את ממצאיו ל-500 מוחות מובילים של התקופה, כמעט כולם פטרו אותו כמשוגע - מלבד אחד. ניקולה טסלה שכה נדהם מתובנותיו של ראסל עד שדחק בו לגנוז את העבודה לאלף שנים, כי האנושות עדיין לא מוכנה לה.

הגילויים של וולטר ראסל הגדירו מחדש את מבנה המציאות.

הוא טען שחומר אינו מוצק אלא אור מגובש המואט על ידי המחשבה - שכל דבר סביבנו, מסלעים ועד גופי אדם, מורכב מדפוסי אור, המעוצבים על ידי התודעה.

הוא ראה את היקום ביסודו כמנטלי, לא חומרי, ושכל הדברים נעים במחזורים קצביים - התפשטות והתכווצות, כמו נשימה.

הוא דחה ניגודים כמו טוב ורע כאשליות, וטען במקום זאת שהכל מחפש הרמוניה ואיזון. עבור ראסל, המוות אינו סוף אלא שחרור של אור דחוס החוזר למקורו. אפילו הזמן, טען, אינו ליניארי, אלא ספירלה שבה עבר, הווה ועתיד מתקיימים יחד.

רעיונות אלה הקדימו את זמנם באופן קיצוני, ומשלבים מטאפיזיקה, דינמיקת גלים ותחושה עמוקה של אחדות אוניברסלית.

הוא האמין שחשמל הוא ספירלה חיה של אנרגיה, לא רק אלקטרונים בתנועה, ושהוואקום של החלל הוא למעשה ים תוסס של פוטנציאל בלתי מנוצל.

בריאות, לדעתו, היא הקצב הטבעי של הגוף, ומחלות הן פשוט שיבוש של זרימה זו.

למרות שהוזנחה ונלעגה בימי חייו, עבודתו של ראסל מושכת כעת תשומת לב חדשה בעידן שבו פיזיקת הקוונטים ומחקרי התודעה מתחילים להדהד את אותן שאלות.

לימים של ידיעה

רן