נשמתך הלוחשת

הרגע שבו נשמתנו הלוחשת מפסיקה להרגיש מסתורית ומתחילה להישמע

יותר כמו קול מוכר, כזה שהנחה אותנו כל הזמן.

אהובות ואהובים,

יתכן שתזהו את התחושה - הידיעה הפנימית שמגיעה ללא הסבר.

היא עשויה לבוא ככיווץ בבטן, ולפעמים בחילה קלה. לעיתים חלום שנשאר הרבה לאחר צחצוח השיניים ומלווה אותנו כל הדרך לעבודה. זו יכולה להיות תחושה פתאומית שעלינו לדבר עם מישהו ממש עכשיו, לבחור היום בלי כל הגיון בדרך אחרת, או לא לפגוש את האדם ההוא שמחכה. זה לומר כן למרות שלימדו אותנו לומר לזה לא, או לעצור לבדוק לפני שמתקדמים.

יש המכנים זאת יכולת על חושית. אחרים מתייחסים אליה כאל אינטואיציה. לא משנה מה השם, זוהי אותה שפה עתיקה של נשמתנו שמדברת מבפנים.

היא תמיד לוחשת, מדריכה.

והנה מהר ההכרה החושבת, התדמית האישית, מתפרצת בספק. "האם אני מדמיין את זה?", "מה אם אני טועה?", מה אם זה היה רק צירוף מקרים?" וכך הסימן מוסבר. אזהרת הגוף מתרככת. החלום נשכח - לא בגלל שלא הקשבנו, אלא בגלל שלרעש החיים יש דרך להפריע.

תבונת ההגיון של בן התמותה משתיקה את לחישת נשמתו הנצחית.

טווח התת אדום, הנקלט על ידי המוח האמצעי והרוטט בתדר העתיד, מביא עימו משם גם תחושות מוקדמות של מוות - Premonitions of death. תחושות אלה הינן טבע שני לכל בעל מוח אמצעי במישור הזה ותפקידן לאפשר לכל אדם לולאה פתוחה להתפתחות - הזדמנות לשינוי ציר גורל באמצעות בחירה ורצון חופשי.

ה - Long sight של המוח האמצעי תמיד מזהיר אותנו, והוא עשה כן לכל מי שמת. אין אפילו בן אדם אחד שנולד אי פעם, שהמוח האמצעי שלו לא הזין ראייה ארוכת טווח שכזו לתוך המוח העליון, והזהיר מפני קטסטרופה קרובה. הוא עשה כן באמצעות חלומות, Deja vu, תחושות בטן, הרגשה מקדימה, אינטואיציה, ורמזים הנתפסים כ"סימנים משמיים".

האם אנחנו נוכחים בחזית חיינו על מנת להקשיב לכל החסד הזה?

באזור הנעדר רגשות, המוח האמצעי קולט מידע בחוסר פניות מוחלט וללא סינון כלשהו. לכל אדם שחי אי פעם היו תחושות מוקדמות של מוות שהגיעו אליו דרך המוח האמצעי. יש רבים שהקשיבו וזכו לנצח את גורלם עם ציר זמן חדש. הם פשוט הקשיבו ולא הלכו באותו יום למקום הזה והם ניצלו. הם לא הלכו לפגוש את האנשים האלה או לאכול את הדבר הזה.

הייתה להם תחושה עתידית מוכרת - Deja vu, והם היו בנוכחות מלאה כדי להקשיב לה, להזדמנות אלוהית לשנות דפוס גורלי. הם בחרו להתעלות על תבנית הרסנית עוד מיני אז ולחיות הפעם את רוח השינוי,

במקום לשכפל עוד מוות ולשרוף שוב עוד גוף.

לחישה עתיקה זו לעולם לא עוזבת אותנו.

כשאנחנו מוכנים, נוכל להתחבר אליה מחדש. כשאנחנו עושים זאת, השינוי יהיה יפיפה ובלתי ניתן להכחשה, נרגיש יציבים יותר בבחירות שלנו, בוטחים יותר בדרכנו ומחוברים עמוק יותר למטרה שלנו.

בדרך זו, נשמתנו הלוחשת מפסיקה להרגיש מסתורית ומתחילה להישמע יותר כמו קול מוכר - כזה שהנחה אותנו כל הזמן.

מתוך הפרק "חווית סוף מוות" בספרי החדש - "המוח שלך - שרביט קסמים של מציאות פנטסטית חלק 2"

לימים של ידיעה,

❤️

רן

עוד חומרים על שרביט הקסמים - המוח שלנו

ויצירת מציאות