לחזור לימי הילדות, התמימות ועץ התות

ינואר 2026

מה אם שמחה היא לא משהו שאנחנו מוצאים שם בחוץ, אלא משהו שאנחנו יוצרים מתוכנו?

אהובות ואהובים,

בואו נביט לרגע סביבנו, על השבט שלנו, על החברה אליה נולדנו. ישנה כאן הסכמה שקטה ועם זאת רועמת, שזה נורמלי שהשמחה שלנו הולכת ומצטמצמת ככל שאנחנו מתבגרים.

כילדים ההנאות שלנו פשוטות ושופעות ויכולנו להיסחף כל כולנו לתוכן גם כשאמא צועקת יאללה למיטה. יום שמש וגם גשם, צעצוע פיצי חדש, חיבוק של סבא וגור חתולים - כל ההנאות הפשוטות הללו הן עולם ומלואו. הגוף שלנו מדבר אופטימיות אין סוף, החיוכים שלנו ענקיים, הצחוק שלנו מדבק והבגדים מלאים שוקולד ותותים.

אבל אז משהו קורה.

ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מתוכנתים לקבל את זה שהאושר שלנו חמקמק. אנחנו רודפים אחרי חלומות גדולים רק כדי לגלות שהם לא מגשימים אותנו כמו שחשבנו. אנחנו צוברים עוד רכוש, תארים ומעמד, אבל כל אלו לא מביאים לנו את השמחה שמצאנו פעם בהנאות פשוטות.

עם השנים בלי משים העתקנו את קודמינו ונעשינו חששנים וזהירים יותר, חיוורים יותר, עייפים וביקורתיים. החיוכים שלנו התפוגגו, הצחוק שלנו הפך פחות תדיר. התחלנו להאמין שאושר הוא מותרות ואפילו פנטזיה יהירה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו עוד.

אבל מה אם אנחנו מסתכלים על שמחה דרך הפילטר הלא נכון?

מה אם אנחנו שואפים להשיג מה שלא רצינו באמת ואנחנו מנגנים את הקלטות הורינו מילדות לזקנה?

מה אם שמחה היא לא משהו שאנחנו מוצאים שם בחוץ, אלא משהו שאנחנו יוצרים מתוכנו?

איפה היא השמחה הגדולה הזו שמקופלת לה באלוהי הדברים הקטנים? ומהי שמחה בעצם?

שמחה זו גישה, מחשבה, מצב רוח.

מצב רוח, כשמו הוא רוחני. האם אנחנו מבינים שלהיות רוחני זה פשוט להכיר במצב רוח ככוח יצירה פנימי שלנו? כוח שנמצא בתוכנו ומאתנו בא, ולא מאנשים חפצים ואירועים חיצוניים. האם אנחנו מבינים שכל מה שאנחנו יוצרים שם בפנים עולה לנו בלא כלום, מחשבה שהיא כולה חינם ויחד עם זאת מהווה את הנכס הכי יקר שלנו. היכולת הרוחנית הזאת לחוות את המחשבות שלנו, נקראת גם החיים שלנו.

ילדים הם כל כולם רוחניים, כי הם יוצרים ללא הרף וחווים גם באותו הקצב. זה רטט שמחת היצירה, זה תדר האושר. אנחנו מבינים אם ככה, שהשמחה שלנו כולה נובעת מהחופש הפנימי שלנו לדמיין, להרגיש ולחוות.

מה אם נתעצם בתודעה ונלמד את ילדינו לקדש את האושר הפנימי, לאמץ את היופי שבפשטות כדי למצוא את רטט השמחה ברגע הזה, לא בעתיד רחוק.

מה אם נרחיב את המקום של השמחה בליבנו ונחזור לימי הילדות, התמימות ועץ התות?

שמחה אינה יעד, אלא טיול, טרק תודעתי, חוויה של מחשבה ומסע של מימוש פוטנציאל אלוהי שתמיד ממתין לנו , ממתין לנו שנחווה.

אהובים שלי, תזכרו שאף פעם לא מאוחר מדי לשמוח.

לחוויות של שמחה והרחבת הלב,

באהבה

❤️

רן

מתנות לנשמה

בואו לשמוע עוד על הדרך ליצור שמחה מתוך עצמנו