כמו שכבר כתב פעם מקס פלאנק המחשבה היא החומר שממנו נוצרים כל הדברים כולם. המצע שממנו אתה יוצר את חייך. החומר וכוח החיים של כל הדברים, הוא בהבנה גדולה יותר, מחשבה.
המחשבה היא בורא כל הדברים, אלו שהיו וגם שיהיו אי פעם.
כל היש, כל הוויה באשר היא, באה ממחשבה שהיא התבונה העליונה הנקראת המיינד האלוהי, או מה שמדענים קוראים לו כיום בהיעדר הבנה מלאה - המימד החמישי.
האם אי פעם הרהרת מה מחזיק את כל הדברים ביחד בדפוסים מסוימים ובצורות יחודיות?
זוהי מחשבה.
היא הדבק הקוסמי של היקום ונקראת גם אהבה.
זה מה שמחזיק את כל החומר ביחד. זו אהבה בקנה מידה הגדול מכולם, כי זה מה שהוא האלוהי. הכל, אפילו הגוף שלך, מוחזק יחד על ידי המחשבה הזו. הכל נחזה דרך המחשבה, שהיא האלוהי, ואהבתו לעצמו היא שמחזיקה הכל במקום. האלוהי מחזיק אותנו, את גופינו ואת המציאות שלנו על כל רבדיה יחד. מה שמאפשר לכל המבנים המולקולריים והתאיים של הגוף שלך להיצמד זה לזה היא אהבה, זו המחשבה הגדולה והמרהיבה שאלוהי הוא באמת.
ללא מחשבה, הגוף שלך לא היה קיים, החומר לא היה קיים, שום דבר לא היה קיים. המחשבה היא היסוד היוצר והתומך של כל החיים.
רבים מאיתנו למדו במשך עידנים שהמהות הנקראת אלוהים היא דמות קודרת, מפחידה, כועסת, סמכותית ושיפוטית. והיכן למדנו את זה? בבית ההורים, בבית הספר, בכנסיה, בבית הכנסת או במסגד. בספרי תלמוד תורה, ברית וקוראן וגם בהקשבה למטיפים דתיים למיניהם.
ומי לימד אותם את כל זה?
אותו דבר. כלומר גם להם עשו מה שהם עשו איתך - העתק הדבק.
אולם האלוהי אינו ולו אחד מהדברים האלה.
אלוהים המציק, השופט, הרודף, מעולם לא היה קיים אלא בלב ובמוח האדם. הוא שיצר לו דמות אלוהית השופטת חלק ומיטיבה עם אחרים. זהו רק אלוהי האדם, בריאת בשר ודם ורצונו החולף.
אם אתה חושב שהאלוהי - המחשבה המחזיקה ומחברת את כל הדברים יחד - הוא ישות קודרת, חמורת סבר ומפחידה, אז אתה מנגן במוח הקלטה אוטומטית ששתלו בך אי שם בעבר, אבל אין אף אחד בבית כי אתה לא מתבונן פנימה, אתה לא חושב בעצמך. ההקלטה הזו היא היוצר בחייך ולכן אתה ממשיך למחזר את אותה לולאה מעגלית, נעול בלופ אי שם בעבר.
מחשבת האל היא שמחה שלמה, כי הוא לא יודע דרך אחרת להיות.
הוא צורות כל החיים הרוקדות בהרמוניה זו עם זו בניגון אלוהי. ואם תשקיט את קולות מוחך הרועשים ותקשיב, תוכל לשמוע את הניגון הזה, את צחוקו של האלוהי. לא תשמע אותו פעם אחת בוכה גם כשנשפכים דמים כמים על הארץ.
הוא הסיבה להוויה היקרה שלנו, כוח חיים מופלא שזורם ושוצף בין כולנו, בתוכנו ובכל מולקולה בנו. זהו כוח אינסוף המחבר ומקשר את כל היש יחד, זו ההבטחה לחיים ולנצחים הבאים.
זהו היש, מחשבה כזו של חיים מתמשכים. מחשבת היש היא זו שאוהבת את כל מה שהיא. מחשבת האלוהי - היש, היא שמאפשרת לחיים להיות דרך אהבה. היש זוהי שמחה שלמה ומוחלטת.
זו המורשת וגם הגורל שלנו.
האלוהי בנו זה הכוח שבפנים הבא מתוך ממלכת תודעתנו, הוא אהבה שלמה ובלתי שיפוטית. זה לא משהו אחר ונפרד מאיתנו או מכל דבר אחר, זהו כל היש וכל הדברים כולם. האלוהי אוהב אותך באהבה גדולה יותר ממה שאי פעם שיערת, כי הרי הוא החיים שאתה, האדמה שאתה הולך עליה והאוויר שאתה נושם.
האלוהי אינו איזו דמות יחידה היושבת על כס המלכות ושופטת את החיים, שהרי הוא כל החיים כולם בכל רגע פועם. זוהי ההתמשכות והנצחיות של כל מה שיש. האם האלוהי שיפוטי כלפיך? האם החיים שופטים אותך בכל אופן שהוא? בכלל לא, כי אם האלוהי - שזה מה שאתה - היה שופט אותך, הוא היה שופט את עצמו.
לכוח החיים שאתה מכנה האלוהי אין אפילו את היכולת לשפוט אותך או כל דבר אחר, כי החיים אינם בעלי אישיות עם אגו שיכול לחלק את עצמו להיבטים של טוב ורע, נכון ולא נכון. לכן האלוהי כשלעצמו אינו מקוטב וחצוי להצלחה או כישלון, חיובי או שלילי. הוא אינו מוסרי מפני שאמות מוסר הן שיפוטיות ונתונות להסכמים מקומיים וזמניים. אך האלוהי הינו בכל המקומות וגם בכל הזמנים כולם בה בעת.
האלוהי הוא הוויה עילאית בלתי מוגבלת, מכלול בלתי מחולק של היש.
וכאשר כל הקיים אוהב אותך באחדות, בצורה כה גדולה ועצומה - הוא מאפשר לך ליצור אשליות של שלמות וחוסר שלמות, טוב ורע, חיובי ושלילי.
האלוהי בך בא ללמוד דרכך, באמצעותך ולכן תמיד ידע בחייך רק מה שאתה יודע וכך דרך התפיסה שלך, האלוהי הפך למה שתפסת. לפיכך האלוהי, בהיותו המכלול של כל מה שיש, הוא הטועה כמו גם הנכון, הכיעור כמו גם היופי, השפל ביותר כמו גם הנשגב.
האלוהי בך מעולם לא שפט אותך ברגע זה או בכל רגע שחיית אי פעם.
האלוהי אינו מושלם, שכן שלמות היא מגבלה לחיים המשתנים ללא הרף ושופעים כנהר. בשלמות כבר כל הפוטנציאל להתפתחות נוצל. שלמות היא סוף וסיום ואין לה המשך. האלוהי פשוט הוא, קיים לנצח בתהליך של התהוות מתמדת. הדבר שהאלוהי בך יודע לעשות הוא להיות, כדי שכל דבר - שהוא הוא - יוכל לבטא את החיים דרכך בחופשיות.
כדי שדרכך לא תהיה לאלוהי כל הגבלה להתבטא, אז הוא נתן לך את חופש הרצון להפוך לכל מה שאתה רוצה להיות. קיבלת את החופש לתפוס את החיים שהוא, איך שאתה בוחר לתפוס אותם. ושום דבר שאי פעם לא עשית, שום דבר שאי פעם חשבת - לא משנה כמה עלוב או נפלא זה היה - מעולם לא נראה בעיני האלוהי כמשהו אחר מלבד עוד אספקט של פשוט להיות.
אספקט יחודי של הזדמנות לחוויה, באמצעותך.
לכן אתה אהוב לנצח נצחים אפילו מעל הבנתך את האהבה הזו.
אהוב.
עטוף באהבה גדולה ועמוקה יותר ממה שאי פעם חשבת עליה, ואפשרה לך ליצור את חייך איך שרצית. האל תמיד אהב אותך ואינו מכיר דרך אחרת לתפוס אותך, כי מה שאתה זה הוא. אינו רואה עוול אלא רק את עצמו באנוכיות מזהרת, בנוכחות קיימת. אינו רואה כישלון, אלא רק את הקיום שלו הנמשך לנצח.
הוא תמיד ולעולם מאפשר לך לבטא דרכו איך שתבחר, או במילים אחרות מנדט אלוהי לחוות את המחשבות שלך.
אם הוא באמת היה האל שנברא על ידי האדם, אז אף לא אחד מאיתנו יראה אי פעם את מה שנקרא שערי גן עדן, כי אין ולו אחד שיוכל לעמוד בציפיותיו של האל הזה שברא האדם. כשאתה יוצר את תפארת החיים ואפילו את השפל שבהם, האלוהי יהפוך מיד לתפארת אך גם לשפלות, ולעולם לא ישפוט את השניים מה יותר ומה פחות.
הוא פשוט כזה, קיים ותמיד מעניק הזדמנות לחוויה, תמיד כאן להיות בך ועבורך.
אז על מה תחשוב היום ומה תברא?
רן
Komentar